הריון בצל ה–HIV

פרופ' טל בירון-שנטל

המטופלת שלי נשאית של HIV.

לכאורה הכל בסדר. גם בן זוגה נשא. הם יודעים על הנשאות כבר כמה שנים, מכירים את כל הסטטיסטיקות, קראו באינטרנט את כל מה שאפשר והיו בכל ההתייעצויות הנדרשות.

שניהם מטופלים במיטב התרופות וביעילות – העומס הנגיפי נמוך ביותר ועל פני השטח – הכל טוב.

עכשיו הם בהריון. זה הריון ראשון, מתוכנן ורצוי, מותר מבחינה רפואית. בני הזוג ימשיכו את הטיפול, צפוי שהעומס הנגיפי ימשיך להיות נמוך ולא מדאיג. צפויים הריון תקין ולידה של תינוק בריא. המעקב משולב בין מרפאות הריון בסיכון גבוה והמרפאה למחלות זיהומיות.

למרות כל זאת – המתח והחרדה מרובים. קודם כל הבלבול. כבר שנים אומרים לה שעם טיפול נכון, זו מחלה כרונית שאפשר לחיות איתה מצויין. אני אומרת לה שוב ושוב, בכל פעם מחדש שמזל שהיא נבדקה כחלק מברור שגרתי ושהתגלתה כנשאים לפני שפיתחה מחלה ולפני שנולד לה תינוק חולה. נשים נשאיות שאינן מאובחנות ואינן מטופלות, מצויות בסיכון ממשי ללדת תינוק חולה באיידס. חולה ולא רק נשא. חולה במצב בו היכולת שלנו כרופאים לעזור לו פוחתת באופן משמעותי. גם בייעוץ הטרום הריוני – אמרתי לה שאין מניעה מהריון. ופתאום – הכותרת המפחידה הזו – "הריון בסיכון גבוה" – "אז אני מסכנת את התינוק שלי?" היא שואלת בכל פעם מחדש. אני עונה שלא. שהטיפול שומר על העובר ומונע ממנו להידבק. המעקב במסגרת של "הריון בסיכון גבוה" הוא רק כדי לוודא שההריון מתקדם טוב כפי שצפינו.

"הריון בסיכון גבוה" מוגדר כהריון בו לאם או לעובר יש איזו מחלה או מצב או ממצא המחייבים התייחסות מיוחדת. נשאות ל – HIV מחייבת טיפול באם במהלך ההריון וביילוד אחרי הלידה. הטיפול מיועד לדאוג לכך שיוולד תינוק בריא שאינו נשא של HIV.

במסגרת המעקב מתבצעות בדיקות דם לרמות הוירוסים ולמעקב אחר תפקוד מערכת החיסון. בנוסף, מתבצע המעקב השגרתי אחר ההריון עם כל הבדיקות הנלוות של סקירת מערכות, בדיקות דם ושתן, מעקבי גדילה וניטור עוברי במידה ויש בכך צורך.

גם הלידה אמורה להיות לידה נרתיקית, תקינה, מרגשת – שום דבר שונה מכל לידה אחרת. ההסברים ההגיוניים אמורים להרגיע. ובכל זאת... חרדות וחששות שלא נותנים מנוח. השיחות בינינו מבהירות הכל. לחיות כנשאית שלHIV אצלנו במדינה זה לא כל כך פשוט. ועוד בהריון...

אנחנו עוד לא הבשלנו להתייחס אל הנשאות ל – HIV כאל כל מחלה כרונית אחרת. ואל תבלבלו אותנו עם העובדות. כן, אנחנו יודעים שאי אפשר להידבק ממגע או חיבוק, אבל אנחנו משתדלים שלא לגעת אם רק אפשר. וזה מורגש, מעליב, בכל פעם מחדש. כל מי שיודע – נרתע. זה לא רק המגע, אלו גם הלחישות, המבטים והתהייה – "מה היא עשתה לא בסדר ואיך היא נדבקה?" "זה בסדר שהיא בהריון? מותר לה במצבה?" והיא – היא עשתה הכל כמו שצריך. זה קרה. זה יכול היה לקרות לכל אחת מאתנו. וכן, מותר לה להיות בהריון. היא לא עושה עוול לאף אחד. יוולד לה תינוק בריא.

הפחד שמא יוולד תינוק חולה או נשא קיים, הוא נמצא שם כל הזמן, מאיים, מעלה את השאלה האם בכלל היתה לה זכות לשאוף לאימהות. הסיכון להדבקה של העובר עם הטיפול נמוך ביותר, אבל כמו בכל מצב ברפואה – אנחנו תמיד נזהרים מהבטחות וכל משפט שלי שאינו נחרץ וחד משמעי, מייד מפוענח בחשש.

אני מכירה אותה כבר תקופה ארוכה, גם את בן זוגה. הם נבונים, אוהבים, מסורים זה לזה, אנשים טובים, חרוצים. זכותם להיות הורים ואני בטוחה שיהיו הורים נפלאים. בזכות התקדמות הרפואה, היום מתאפשרת הורות בריאה גם לנשאים של HIV – הורות בה אין סכנה להדבקה של העובר או הילד.

בכל הריון קיים החשש שמא למרות כל הבדיקות והמעקב – משהו ישתבש. כשההריון מוגדר כהריון בסיכון גבוה, מכל סיבה – החששות הללו מתגברים וההריון הופך לקשה יותר. חשוב לזכור ולהדגיש שעם טיפול נכון ומעקב מסודר, מרבית ההריונות שבסיכון גבוה, עוברים בשלום ומסתיימים בלידה של תינוק בריא לאם בריאה והאופטימיות עוזרת לצלוח את התקופה הזו. זו גם הסיבה שכל כך חשוב לטפל ולאזן כל מחלה כרונית טרם ההריון. זו הסיבה שכל כך חשוב לאבחן נשאות ל – HIV אם קיימת ולטפל בה. התעלמות, הדחקה, אמירות כמו "לי זה לא יקרה" הן אלו שמובילות ללידה של תינוקות עם איידס. דווקא מודעות, איבחון וטיפול – מונעים מחלה ומאפשרים לידה של תינוקות בריאים.

"ומה אם בלידה יתייחסו אלי כמישהי מסוכנת?" – אני מסבירה שהצוות ינקוט באמצעי זהירות כדי לא להידבק אבל הצוות שלנו יודע איך נדבקים ובעיקר אך לא נדבקים. הצוות שלנו מסור ואוהב, מטפל בכולן מכל הלב והיא תזכה ליחס אוהד ותומך בדיוק כמו כל אחת אחרת ואפילו קצת יותר, כי אנחנו יודעים שקשה לה ורוצים לעזור. ובליבי אני באמת מקווה שכך יהיה, כי הרי אין סיבה שלא.

בדיקות הדם ונוזלי הגוף צריכים להילקח עם זהירות מירבית שלא להידקר, הכל נארז ומסומן בהתאם, בכל זאת לא כמו כולם. בכל זאת קצת אחרת.

ואני תוהה, האם ומתי נפסיק להיות כל כך שיפוטיים וכל כך מפוחדים מנשאים של HIV. האם צריך עוד הסברים? האם אלו יחסי הציבור הרעים שיש לוירוס הזה? שהרי הדבקה בהפטיטיס C מסוכנת לא פחות ובכל זאת ההתייחסות של החברה להפטיטיס C שונה.